החלטה בתיק ה"פ 16416-12-11

לפניי מונחות שתי בקשות:

האחת - ליתן צו מניעה זמני נגד משיבים 2 ו-6 שיאסור עליהם לבצע כל דיס פוזיציה בנכסים שיפורטו להלן (להלן:- " הבקשה").

השנייה - לחיוב בערובה להוצאות.

1.         רקע:

(א)                המבקשת, ילידת 1924, היא אלמנתו של המנוח שלמה צומן ז"ל (להלן:- " המנוח")     שנפטר ביום 3.10.10 (להלן ביחד:- " בני הזוג").

בהתאם לאמור בתובענה, לאחר שעלו בני הזוג ארצה, לפני כ-70 שנה, הם חכרו ממינהל מקרקעי ישראל (להלן:- " המינהל") מקרקעין בשטח רשום של 1501 מ"ר הידועים כחלקה 111 בגוש 3655 (להלן:- " המקרקעין") הנמצאים ברחוב דניאלי 17 ברחובות ועליו בנו את ביתם. לימים, חלק מהמקרקעין שימש כחנות בשר (להלן:- " החנות") ששימשה לפרנסתם עד לפרישתם והעברת הניהול בה לילדיהם.

(ב)                בתובענה ובבקשה דנן נטען כי בשנת 1979 העביר המנוח לבנו יואב צומן (להלן:-       " יואב") ללא תמורה מחצית מהמקרקעין הכוללים בית מגורים ישן, מקלט ומחסן.          ביום 8.10.99 נחתם בין המנוח ליואב "הסכם שיתוף במקרקעין" (להלן:- " הסכם          השיתוף") המגדיר את חלקו של כל אחד מהם במקרקעין לפי מפת מדידה. לפי             הסכם השיתוף המחצית הצפונית של המקרקעין הכוללת את החנות, בית צמוד         קרקע ובית נוסף מעל החנות נותרה בחזקת המנוח (חלק זה ייקרא להלן:-          " הנכס") ויואב קיבל את המחצית המזרחית של המקרקעין עליה מקלט, מחסן     ובית מגורים ישן של הוריו             (העתק הסכם השיתוף - נספח ג' לתובענה).

תחילה גרו בני הזוג בבית המגורים הישן שלימים הועבר ליואב ובהמשך עברו להתגורר בבית מעל החנות, שם גרו עד לפטירת המנוח.

הבית צמוד הקרקע שבנכס (להלן:- " הבית צמוד הקרקע") נבנה בעבר בהסכמת המנוח על ידי המשיב 7 שאף הוא בנו של המנוח, אוריאל צומן (להלן:- " אוריאל") והאחרון מתגורר בו עם משפחתו מעל 20 שנה.

(ג)                  על פי הנטען בתובענה, מאמצע שנות ה - 90 עד אמצע שנת 2004 פעלה חברה לבשר     בשם "ג.א. צומן בע"מ" (להלן:- " החברה") שהייתה בשותפות של אוריאל עם          אחיו     גד זכריה צומן (להלן:- " זכריה"), שהיו מנהליה ובעלי מניותיה היחידים.

(ד)                בשנים 1998-1999 נקלעה החברה לקשיים כלכליים ונזקקה להלוואה בשיעור של      600,000$. לצורך אישור ההלוואה דרש המשיב 4 (להלן:- " הבנק") מהחברה שעבוד של נכס מקרקעין כבטוחה להחזר ההלוואה וכן את ערבותם האישית של       אוריאל וזכריה. משכך, לפי הנטען בתובענה, פנו אוריאל וזכריה למנוח וביקשו          הסכמתו לשעבד עבורם חלק מהנכס. המנוח נעתר לבקשה והסכים לשעבד את           החנות ואת הבית צמוד הקרקע אך לא את הבית מעל החנות, בו התגוררו בני הזוג.         כך כאמור, לשיטת המבקשת בתובענה.

(ה)                בחודש פברואר 1999 הזמין הבנק חוות דעת שמאי לצורך הערכת שווי הנכסים         ששועבדו לטובתו על ידי המנוח כבטוחה להלוואה מתוך המקרקעין שבחזקתו.          באוגוסט אותה שנה הגיש השמאי את חוות דעתו המתייחסת רק לבית צמוד   הקרקע ולחנות ולא לביתם של בני הזוג, וקבע כי שווי שני הנכסים הוא 580,000$      (להלן:- " חוות הדעת"; העתק חוות הדעת - נספח ו לתובענה).

(ו)                  על בסיס חוות הדעת חתמו ביום 21.10.99 המנוח כממשכן, ואוריאל וזכריה בשם      החברה וכערבים בערבות אישית על שטר משכון לטובת הבנק (להלן:- " שטר             המשכון" - נספח ז' לתובענה). על פי נוסח שטר המשכון, הוא ניתן להבטחת    הלוואה בסך 600,000$ שקיבלה החברה מהבנק. הנכס ששועבד להבטחת החזרת       ההלוואה             מוגדר בשטר המשכון כ" שטח המסומן במפת המדידה, המצורפת             להסכם ב' (הסכם השיתוף - ה"ג) והמהווה חלק בלתי נפרד ממנו, באות " A" ובצבע          אדום הכולל גם חנות ומבנה מגורים, על כל הבנוי ושיבנה, המחובר ושיחובר            אליהם חיבור של קבע."

(ז)                 ביום 16.8.04 הגיש המשיב 1, עו"ד שמעוני, שהתמנה ככונס נכסים מטעם הבנק        (להלן:- " הכונס"), בקשה למימוש המשכנתה נגד המנוח בלבד למימוש הבית בו          התגוררו בני הזוג,          זאת, לטענת המבקשת בתובענה, חרף כך שידע כי הבית             המשועבד לבנק אינו ביתם של בני הזוג אלא הבית צמוד הקרקע והחנות.

(ח)                ביום 1.2.05 מינתה ראש ההוצאה לפועל ורדה שוורץ את עו"ד שמעוני ככונס נכסים מטעם הבנק למכירת זכויותיו המשועבדות של המנוח בנכס (העתק ההחלטה - נספח          י' לתובענה).

(ט)                בתגובה להליך המימוש הגישו המנוח, יואב ואוריאל תובענה לבית המשפט   המחוזי בתל אביב בה טענו ששעבוד הזכויות בנכס בטל מאחר שחתימותיהם של           המנוח ושל יואב זויפו, כנראה על ידי זכריה. בנוסף הם עתרו לסעד זמני שיעכב את    הליכי המימוש.

ביום 22.5.05 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט זפט) את בקשת המנוח לסעד זמני שימנע מהבנק את הליכי מימוש הנכס וזאת מהטעם שהבקשה התבססה על מסמך מזויף שנעשה לצורך ההליך המשפטי (החלטת כב' השופט זפט - נספח יז לתובענה).

(י)                  על החלטת כב' השופט זפט הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון עם         בקשה למתן סעד זמני. לאחר שכב' השופט גרוניס דחה אף בקשה זו, הגישו         הצדדים בקשה משותפת לבית המשפט המחוזי בה עתרו לדחיית התובענה וכן     הסכימו על כך שפינוי הנכס יתבצע ביום 24.11.05 (העתק הבקשה המשותפת -           נספח 11 לתגובת גיל לבקשה למתן צו מניעה זמני; להלן:- " תגובת גיל").

ביום 17.1.06 הגיעו לבית המגורים של בני הזוג שליחים של הכונס, פינו את בני הזוג מביתם והם עברו להתגורר אצל יואב.